החלטה בתיק ת"א 31777-01-12

1.         לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בתי המשפט.

2.         ייאמר עתה, כי על פניו בקשה זו, הנוגעת לפרשנות מנגנון מוסכם שבין הצדדים, אינה עניין לבקשת ביזיון, אלא למתן הוראות מבית המשפט. הליך הביזיון הוא הליך שלפי הפסיקה ננקט במשורה, כאשר החלטת בית המשפט ברורה על פניה. כאן, מתוך עיון בבקשה ובתגובות עולה באופן ברור כי קיימת מחלוקת בנוגע לאופן יישום הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה.

            למרות האמור, מאחר שהצדדים טענו לגופו של עניין, אתייחס למחלוקת לגופה.

רקע

3.         בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בנוגע לחברה שהייתה בבעלותם המשותפת.

נוהל הליך בבית המשפט המחוזי, שבסופו הגיעו הצדדים להסכמות, ובין היתר, ההסכמה הבאה:

"הצדדים מסכימים כי נושא יתרות ההלוואה של כל אחד מהם לחברה והאיזון שביניהם בעניין זה, אינם כלולים בהסכם זה וכל צד שומר על זכויותיו לתבוע את משנהו בעניין חוסר האיזון, אם יתברר שקיים כזה, לאחר שרואה החשבון יגיש ליום 31.12.09 את כרטיס היתרות של כל אחד מהם. כל אחד מהצדדים יוכל לטעון בפני רואה החשבון לעניין זה ורואה החשבון יתאים את היתרות בהתאם לטיעוני הצדדים. לא יגיעו הצדדים להסכמה על פי קביעת רואה החשבון לעניין היתרות, יוכל כל אחד מהם, כאמור, לעתור בהליך נוסף למימוש זכויותיו הכספיות לעניין זה.

הצדדים מסכימים כי בעת כניסת המבקש (ברלינר - מ.ב.) לחברה ביום 1.1.06, הסכימו הצדדים כי החברה תתחיל ביתרה של אפס. אך מוסכם בזה כי לא תימנע שום טענה מהמשיב (דקר - מ.ב.) לעניין ההתחשבנות ובכלל זה טענתו, כי מנגד, החברה שהובאה על ידו לשותפות החדשה, העניקה למבקש יתרונות כספיים וכך גם יוכל לטעון המבקש כי הוא הביא לחברה יתרונות מסחריים וכספיים שהעניקו למשיב יתרונות כספיים"

4.         רואה החשבון הוציא דוחו"ת כספיים לשנת 2009, ועל פיהם הגיש דקר את תביעתו, לאיזון היתרות בין הצדדים. ברלינר, מצדו, הגיש תביעה שכנגד. בהמשך ההליך, הוגשה על ידי דקר בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף.

            בדיון שהתקיים ביום 30.6.13 הורה כב' השופט חסדאי להשלים את ההליך מול רואה החשבון, בהתאם להסכמה שהושגה בבית המשפט המחוזי.

בקשת הביזיון

5.         דקר לא העביר לרואה החשבון את שכרו, ולפיכך הוגשה בקשת הביזיון.

            טענתו של דקר היא, כי רואה החשבון, חבר קרוב של ברלינר, נקט עמדה בסכסוך. עוד טוען דקר כי רואה החשבון היה צריך לערוך את ריכוז היתרות נכון ליום 31.12.09, ללא פרשנות. למרות האמור, רואה החשבון פנה במכתב ביום 22.7.13, ובו ציין כי עליו להכין מחדש דו"ח יתרות לפי ההנחה כי החברה החלה ביום 1.1.06 ביתרת אפס.

הכרעה

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה אני קובעת כדלקמן:

            א.         נושא יתרת אפס נכון ליום 1.1.06 הועלה כבר בהסכמה בין הצדדים בדיון בבית המשפט המחוזי. עם זאת, אותה הסכמה לא מנעה משני הצדדים לטעון להתחשבנות מעבר ליתרת האפס. על כן, רואה חשבון בן אהרון בהחלט רשאי להכין דו"ח יתרות על סמך הנחה זו, ומצד שני, שני הצדדים רשאים לבקש ממנו, כחלק מהנחת המוצא לקחת בחשבון עובדות וטענות נוספות בנוגע ליתרונות הכספיים והמסחריים שהביא כ"א מהצדדים מעבר לאותה יתרת 0.

ב.         רו"ח בן אהרון, לפי ההסכמה, לא מונה כפוסק סופי. נהפוך הוא, על פי ההסכמה, "לא יגיעו הצדדים להסכמה על פי קביעת רואה החשבון לעניין היתרות, יוכל כל אחד מהם, כאמור, לעתור בהליך נוסף למימוש זכויותיו הכספיות לעניין זה."

על כן, כל טענה בדבר חוסר נייטרליות של רואה החשבון, אינה רלבנטית. רו"ח בן אהרון התבקש לבצע מלאכה מסוימת כרו"ח של החברה, ודו"ח היתרות שיגיש ישמש כחומר בתיק, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה.

7.         על כן, אני מורה כדלקמן: